ממני אליכם לפני תחילת השנה
כל אחד מאיתנו פוגש את ה"ילדה הקטנה שבקצה הכיתה" –
לפעמים זו תלמידה שיושבת בשקט, לפעמים זה ילד שמהסס להרים יד ולבקש עזרה,
ולפעמים – זו פינה בתוכנו עצמנו שרק צריכה זמן לעכל.
יש מי שנראים מצליחים מבחוץ, אבל בפנים עדיין נושאים תחושה ישנה של שקיפות, פחד מכישלון, או הרגל לרוץ קדימה בלי לעצור לנשום.
בתחילת השנה הזו, אני מזמינה אתכם לזכור – בשביל עצמכם ובשביל הילדים סביבכם:
שמותר לפחד, ועדיין לנסות.
שכל הצלחה, אפילו הקטנה ביותר, היא אבן דרך ששווה לעצור לציין.
שהערך שלנו לא נמדד רק בציונים, בהישגים או במחמאות מבחוץ.
ושיש קול פנימי – והוא הראשון שראוי להקשיב לו.
וכשנשב בכיתה, או נלווה את הילדים מהצד –
בואו נשים לב גם לילד או לילדה השקטים בקצה.
לפעמים מספיק מבט, חיוך, או מילה אחת טובה – כדי לשנות להם עולם שלם.
מאחלת לכולנו שנה צבעונית, רכה ומלאה בחגיגות קטנות של הצלחות.
שלכם,
ליאת עופר 
תיקיית מדבקות לווטסאפ בשם "בחזרה למסגרות" זמינה להורדה חופשית – כאן
