יש רגעים שבהם קשה למצוא מילים.
אבל יש גם רגעים שבהם מילים פשוטות מצליחות לגעת —
לא כי הן עמוקות, אלא כי הן מזכירות משהו שקיים כבר בתוכנו.
"מזמור לתודה" (תהילים פרק ק׳) הוא אחד הפרקים הקצרים בתהילים,
אבל אולי דווקא בגלל זה הוא כל כך חזק.
הוא לא מדבר על קושי, לא על תפילה לעזרה — אלא רק על דבר אחד:
תודה.
תודה שנאמרת בקול. תודה שנכתבת. תודה שבאה מתוך בחירה.
תודה בלי סיבה דרמטית — אלא רק על עצם החיים.
המילים שלו מזכירות שגם שמחה יכולה להיות רגע של עומק.
גם הודיה יכולה להיות תפילה.