כאשר אנחנו חווים רגעים של קושי וחולשה, אפשר לדמות זאת לרגעים בהם זרע קטן טמון עמוק באדמה, רחוק מאור השמש. בתוך החשכה והריקנות לכאורה, הזרע שוכב שם, מלא בפוטנציאל, אך נדמה כי אין בו דבר. דווקא ברגעים אלה של ריקנות, מתעוררת ההזדמנות לעצב את התכונות שהיינו רוצים לראות בתוכנו – ממש כפי שהזרע מתחיל להצמיח את שורשיו ולשאוב כוחות מהאדמה.
כדי לצמוח, הזרע זקוק לתנאים מתאימים – לקרקע, למים, ובסופו של דבר גם לאור שיחזק אותו. כך גם אנחנו יכולים למצוא בתוכנו מקורות תמיכה והכוונה ברגעי הקושי, ולהתחיל לעצב את עצמנו לאור מה שהיינו רוצים להיות. אולי זה סבלנות, עמידות, אומץ, או כל תכונה אחרת שנראה לנו שחסרה בנו. דווקא הרגעים בהם אנו מרגישים ריקים הם אלו שמזמינים אותנו לפתח את אותן תכונות ולעצב את עצמנו מחדש.
כאשר הזרע פורץ את דרכו אל פני השטח, הוא צומח ומתעצב, לומד להיאבק במכשולים בדרך. כל אתגר רק מחזק אותו, מקרב אותו אל רגעי הפריחה שלו. כך גם אנחנו, כמו הזרע, מתחזקים ומתעצבים בעזרת התכונות שבחרנו לטפח, מתגברים על קשיים ומגיעים למקום בו אנו פורחים ומממשים את הפוטנציאל שטמון בנו.
בסופו של דבר, כמו הפרח הצבעוני שמרים את ראשו בגאווה אל מול השמש, כך גם אנחנו, כאשר אנו חזקים ויציבים, עומדים זקופים ופורחים.
אז… איזה פרח היית רוצה להיות?