החופש הגדול תמיד מרגיש כמו חלום ארוך: ימים בלי שעון מעורר, לילות מאוחרים, בילויים, משפחה, ים ובריכה. ואז – בבת אחת – חוזרים לשגרה. ילקוט חדש, מערכת שעות, דפים ריקים שמחכים להיכתב.
זה רגע שמרגש וגם קצת מלחיץ – לילדים וגם לנו ההורים.
נסו רגע לחשוב על עצמכם – כשאתם מתרגשים או חוששים, מה עוזר לכם? לפעמים זה שקט, לפעמים דווקא מישהו שיושב ליד ושומע, גם אם מה שאומרים נשמע "קטן".
אל תחליטו עבור הילדים מה הם צריכים. תנו להם לבחור – האם הם רוצים שמישהו יישב לצידם, או דווקא שייתנו להם מרחב.
ילדים – וגם מבוגרים – צומחים כשברור להם שיש להם מקום חשוב, שהם נחוצים, שהם שייכים.
ואם נסתכל על תחילת השנה לא כמטלה אלא כהזדמנות – היא יכולה להפוך לקנווס נקי, חלק, שמזמין לצייר עליו משהו חדש.
וגם לנו, ההורים, מותר להתרגש, להתבלבל ולחפש את הקצב החדש. כשאנחנו בוחרים לראות בתחילת השנה הזדמנות – הילדים מרגישים שיש להם ליווי בטוח, ומוצאים איתנו את הדרך להתחלה טובה.
