יש דבר כזה אופטימיות בקורונה?!

הכל לגיטימי להגיד על הקורונה, ועל התקופה שלא נגמרת.
על הסגרים שבאים אחד אחרי השני.
הכלכלה שהולכת ומדרדרת.
על זוגות שלא תמיד מצליחים להחזיק את הבית או את הזוגיות עם הראש מעל המים.
על חוסר השוויון, על חוסר המגע והריחוק החברתי.
על הגעגוע לחיבוק החם בעיקר של סבא וסבתא.
שלא נדבר על המסיכות שמגרדות ומציקות.
ועל עוד בלי סוף דברים…

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני כבר ממש מתגעגעת לחיים שלפני.
פתאום חסר לי להמתין למלצר שיבוא לקחת הזמנה, הפקקים בכבישים, הנסיעות, הטיולים, החופשות, הגנים!!! איך שכחתי?! הגנים! ובתי הספר ולשיגרה בעיקר.

יש המון שעות עייפות, וגם לא מעט עצבים בתקופת הקורונה
אבל תנסו לחשוב איזו מנגינה מתנגנת בבית שלכם בתקופה הזו ?!

תשתדלו שהמנגינה תהיה של כבוד, הכלה ואהבה, של פרגון ותמיכה.

אחרי שתדאגו שהמנגינה שמתנגנת אצלכם בבית היא טובה, לפחות ברוב הזמן.
תמצאו יתרונות לתקופה כמו זמן משפחה.
ארוחות משפחתיות.
צחוקים משותפים.
וטיולים בתוך ה 1000 מטר.
השתדלו לשמור אנרגיות לטיולים והמפגשים שיבואו אחרי.

ואל תשכחו שהכל לגיטימי להגיד על הקורונה.
אבל יותר חשוב שתשימו לב איזו מנגינה מתנגנת אצלכם בבית.
ובניינו לא רק בקורונה.